<h1>רבינו ירוחם נכ"ב ח"ב</h1>
<h2>דף ג.</h2>
כל מקום שבתי דינין קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יו' שאם יהיה לו טענת בתולים למחר ישכים לבית דין ודוקא דטריח ליה אבל לא טריח ליה שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים יום ראשון ושני ושלישי וברביעי כונסה פשוט בכתובות וכתבו התוספות ולאו דוקא בכל יום כי ביום ששי לא תנשא דאם היה לו טענת בתולים לא ימצא בית דין בשבת. ובזמן הזה נושאים בכל יום אפילו ביום ששי שאם יהיה לו טענת בתולים יכול למסו' דבריו בפני שלשה כמו בשאר הימים ומכל מקום דוקא דטריח ליה אבל לא טריח ליה צריך לטרוח שלשה ימים מתקנת שקדו חכמים וכולי כמו שכתבתי.
<h2>דף ד.</h2>
ובאותן המקומות שנוהג ז' ימי המשתה תחלה אין עולין לו למנין שלשים ז' ימי המשתה ולא דאמי לקובר מתו ברגל דעולה לו הרגל למנין ל' אע"פ שאינו נוהג אבלות עד לאחר הרגל דהתם בתוך הרגל אסו' בגיהוץ ובתספור' כדין שלשים והכא מותר תוך ז' ימי המשתה בגיהוץ ובתספורת הילכך אין עולין לו למנין שלשים. וכן כתבו הרמב"ם והרא"ש.
וכתבו המפרשים כי הא דמתירין לו לבעול בעילת מצוה ולפרוש ולנהוג ז' ימי המשתה תחלה דוקא בבתולה אבל אם נשא אלמנה דלא מחייב לטרוח בסעודה שלשה ימים אינו בועל בעילת מצוה קודם קבורה אלא נוהג ז' ימי אבלות ולזמן שהתירו לנשואין יכנוס אחר כך. ובכל מקו' שאמרנו שנוהג ז' ימי אבלו' תחלה בועל בעילת מצוה קודם שיקבר המת כמו באותן המקומות שאמרנו שנוהג ז' ימי המשתה תחלה וכן נר' לרי"ף ובה"ג ור"י אבן גיאת כתבו דבשאר קרובי' שמתו לחתן או לכלה שמכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג ז' ימי אבלות ואח"כ ז' ימי המשת'. והרמב"ן כתב דלא אמרו בועל בעילת מצוה ופורש כו' קודם קבורת המת אלא היכא דנוהג ז' ימי המשתה תחלה דאם היה לו לנהוג ז' ימי אבלות תחלה אסור הוא בתשמיש המטה כמי שמתו מוטל לפניו וכן כתבו התוס' והרא"ש.
י"א דכל מקו' שאמרנו שנוהג ימי אבלות תחלה שכונס מיד אחר ז' ימי אבלות ואין צריך להמתין שלשים יום ואף על גב דאמרי' בעלמא לנישואין ל' הכא שאני דטרח ליה וקאי עלה דמילת' וכן כתב הרמב"ן ויש מי שכתב שצריך להמתין שלשים יום וכן כתב מורי הר' אברהם. וי"מ דבשאר קרוביו צריך להמתין ל' אבל באביו ואמו של חתן וכלה צריך להמתין י"ב חדש אחר ז' ימי אבלות מאחר שאסור לכנוס למי שמת לו אביו ואמו בבית המשתה עד י"ב חדש כמו שכתבתי ולא נהירא דלשם מצוה מות' וכל שכן לישא הוא עצמו אשה.
ואם כנס כבר ולא בעל עדיין ומת ר"ל באותו היום אחר הנישואין שברכו כבר מת אח' מקרובי החתן לא אביו י"מ שכתבו שנוהג ימי המשתה ואח"כ ז' ימי אבלות כמי שמת לו מת ברגל כי מאחר שברך ברכת נישואין כבר חלו עליו ימי המשתה ואף על פי שכשמת אביו ואמרי' דבועל בעילת מצוה וכו' דנראה דלא חל עליו השמחה עד שיבעול שאני התם דחל האבלות קודם הנישואין כגון שהיה הכל מוכן ולא אלימא האי שמחה לחייבו ז' ימי המשתה עד שיבעול ולפי' בועל קודם שיחולו עליו ז' ימי המשתה אבל כאן שכבר נשא כבר חלה שמחה עליו בלא בעילה ולפי' אינו בועל עד שיעברו ז' ימי המשתה וז' ימי אבלות כך כתב הר"י ן' גיאת והר' דוד הכהן בתשובה אבל הרא"ש כתב והורה בזה הלכה למעשה שינהוג אבלות תחלה דלא חלה עליו שמחה עד שיבעול מאחר שאינו אביו המת אלא שאר קרובי'.
אבלות שאירע לחתן או לכלה כגון שהיה הכל מתוקן פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבלות. ואם לא בעל כל אותן הימים הוא ישן בי' האנשים והיא ישנה בין הנשים. פי' ואם בעל ישן עמה בייחוד בבית אח'. ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום אפילו אירע לה אבלות תוך שלשים יום לחופתה ואפילו תוך ז' לאבלותה כדי שלא תתגנה על בעלה. וכתב רי"ף ודוקא דאיכ' פסידה דלא אפשר לזבוני מה שהכין אבל אי ליכא פסידא כגון דאפשר לזבוני פירו' כגון שלא נתן מים ע"ג בשר או שהוא בעיר שיוכל לימכר כדאמרי' בגמרא מאחר שלא יפסיד מה שהכין נוהג ז' ימי אבלות תחלה. ועוד פשוט ודוקא שמת אביו של חתן או אמה של כלה דליכא דטרח להו פירו' שאין לחתן אב שיטרח בסעודה או שאין לכלה אם שתטרח בתכשיטין אבל מת אביה של כלה או אמו של חתן נוהג ז' ימי אבלות תחלה פשוט בכתובות. והא דאמרי' הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים דלא סאגי בא' מהם אלא שצריך להיות בבית אנשים ונשים והוא ישן לצד אחד עם האנשי' והיא ישנה לצד אחר בין הנשים ודוקא בלילה אבל ביום מותר להתיחד עמה כשאר הנשים ע"כ.
<h2>דף ד:</h2>
והא דאמרי' דהוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים וכתבתי דוקא בשלא בעל י"מ שכתבו דאפילו בעל הוא ישן בין האנשים וכו' משום דקיל בעיניו האי אבלות לגבי נדה ואתו לזלזולי ביה וכן כתבו רוב המפרשים והרמ"ה אבל העולם נוהג כמו שכתבתי וכתב הראב"ד דאף על גב דהוא ישן בין האנשי' והיא בין הנשים מותרת במזיגת הכוס ובהצעת המטה כמו שכתבתי בנתיב כ"ח בענין אבלו' ותמהו עליו. וכתב מורי הר' אברהם בן אסמעאל נר"ו כי מאחר שאסור לישן עמה בייחוד כ"ש שאסור לה למזוג לו כוס ולהציע לו המטה ולרחוץ פניו ידיו ורגליו. ועוד כתב כי הא דאמרי' ודוקא שמת אביו של חתן או אמה של כלה דליכא דטרח וכו' דמסתברא דאם אינם ראויין לטרח נוהג אבלו' תחלה ואפי' היכא דאיכא פסידא.
<h2>דף ו:</h2>
חתן פטור מקרי' שמע לילה הראשון ודוקא אם כנס בתולה אבל אם כנס אלמנה חייב ואפילו שכנס בתולה אחר שעשה מעשה חייב וכן ביום דאפילו לא כיוון אלא בפסוק ראשון יצא אבל פטו' מן התפלה ומן התפלין וכן השושבינין וכל בני החופה פירוש משום שמחתן לא יוכלו לכווין ומצוי שם קלות ראש ולכן פטורין מן התפלין ומכל מקום חייבין בקרית שמע וכן פשוט בגמר' סוכה ועוד פשוט בברכות חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה זו אם רצה לקרות קרית שמע לילה הראשון אינו קורא.
<h2>דף ז.</h2>
וכמו כן אם נושא בתולה ביום ששי צריך הכנסת חופה מבעוד יום כי חופה קונה לענין מציאתה ומעשה ידיה ואין קונין בשבת. ואם היה אלמנה שאינ' נקנית בחופה אלא ביחוד ביאה צריך להתיחד עמה מבעוד יום וכן פשוט בירושלמי וכן הסכימו המפרשים. ומכל מקום הכנ' שלשה ימים תקנות בנות ישראל היא ואם היא מוחלת על כך הרשות בידה. מותר לבעול בתולה בשבת פשוט בכתובות. ועוד פשוט ואם לא כתב עדין כתובה יתפיש אותה מטלטלין עד מוצאי שבת שיכתוב לה כל נכסיו פירוש ולא חיישינן שמא ישחוט בן עוף ועל זה אנו סומכין לעשות סעודה בין בשבת בין במוצאי שבת וכן כתב הרב רבינו אשר.
ברכת אירוסין ונישואין וכמה יהא שמח עמה. כתב הרמ"ה דשמחת חתן יום ראשון מן התורה דכתי' ביום חתונתו וביום שמחת לבו. בתולה אפילו נשאת לאלמון נותנין לה שבעה בין לברכה בין לשמחה ולאלמנה אם נשאת לבחור ז' לברכה וג' לשמחה ואם נשאת לאלמון יום א' לברכה וג' לשמח' פשוט בכתובו' וכן דעת הרי"ף והרמב"ם וי"מ שפירשו שכל מקום שיש ברכה יש שמחה וכל מקום שאין ברכה אין שמחה וסבירא להו דתרי לישני בגמרא פליגי הילכך לאלמנה שנשאת לאלמון יום א' לברכה ולשמחה ואם נשאת לבחור ז' לברכה ולשמחה והרא"ש תפש עקר דברי רי"ף והרמב"ם. וראיתי רוב העולם נוהג כפי' האחרון וכן נראה לי עקר.
<h2>דף ז:</h2>
ברכת אירוסין מברכין אותה על הכוס ואפילו כוס שכר ואם לא ימצא כוס מברך בלא כוס דלאו מצוה מן המובחר הוא כך כתב הרב רבינו נסים זכר צדיק לברכ'. ברכת אירוסין אם אירש ולא בירך חסר אירוסין שהברכה מצוה והמברך ברכ' אירוסין בבית חתנים ברכה שאינה צריכה היא ועובר בלא תשא ורבינו נסים הורה שאם לא בירך ברכת אירוסין בשעת קדושין יברך אותה בשעת נשואין עם ז' ברכות וכן כתב הרא"ש וצריכה ב' כוסות וכן כתב הר' יונה ודמה אותה למי שלא בירך אחר אכילתו שמברך כל זמן שלא נתעכל המאכל במעיו וכמו כן בכאן לא נגמר ההתר עת שעת החופה וכן נראה עקר.
ברכ' אירוסין מברכין אותה קודם נתינת הקדושין כדאמרי' כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן וכן כ' ברי"ף בתשובה והרמב"ם והתו' כתבו דמברכין אותה אחר נתינת הקדושין שמא תחזור היא בה ונמצאת ברכה לבטלה ועוד שאין מברכין לקדש האשה כמו שעושי' בשאר מצות על עשיית המצוה הילכך לא דאמי לשאר ברכו' שאנו מברכין על המצות.
אין לברך ברכת אירוסין ונשואין על כוס אחד שהן חבילות חבילו' כך כתבו המפרשים. ור"ת אמר שצריך ב' כוסות לפי שמברכין ברכת ארוסין בבית ארוסים וברכת נשואין בבית חתנים. ועוד כי לפעמים אדם מקדש אשה ונושאה לאחר זמן מרובה. וגם יש מקומות שנהגו לקרות הכתובה בנתים ולפי' צריך ב' כוסות ורבי' משולם הנהיג לברכם שתיהם בכוס אחד ולא דמי לקדש ולבירך בכוס אחד דהתם הכל שני דברים והכא הכל אחד וראשון נראה עקר וכן ראיתי המנהג בכל המקומות.
מברכין ברכת אירוסין בבית הארוסין פשוט בכתובות. ברכת אירוסין אם צריכה עשרה, נחלקו בו גדולים. י"מ שצריך עשרה וכן כתב רב אחא והר' שמואל הנגיד כת' דאינו צריך עשרה דלא מצינו עשרה אלא בברכת חתנים שהיא ברכת נשואין שהם ז' ברכות. ועוד כי כבר כתבנו כי קדושין בפני שנים ואתה מצריכן עשרה לברך. וכן כתב הרשב"א. והרב רבינו אשר כתב כרב אחא.
מברך ברכת חתנים עם כלתו בעיר אחת והולך לעיר אחרת עם כלתו אף על פי שנשתהה זמן מרובה בדרך עושה חופ' בעי' שבא שמה ונוהג שם ז' ימי המשתה ונקרא ברכת חתני' בבית חתנים כך כתבו התוספות.
אם החתן יוצא מחופתו וכלתו עמו והולכין לאכול בבית אחר מברכין שם באותו בית שאוכלי' שם ברכת חתנים כי לעולם במקום עקר מושב החתן והכל' נקרא חופה והא דאמרינן [סוכה כ"ה ע"ב] וליכול ולחדו בסוכה אמר ליה אין שמחה אלא בחופה הכי פירוש' כיון דאין דעתו להניח החופה אלא כדי לאכל בסוכה ואחר כך חוזר לחופתו ניחא אבל אם הולך לגמרי לבית אחר הוא וכל חבורתו ועושה אותה בית עקר גם שם נקרא חופה ומברכין שם ברכת חתנים. כתוב בתוספתא דסוכה ואם אוכלין בד' או בה' בתים בני הסעודה יש אומרים שאין מברכין ברכת חתני' ולא שהשמחה במעונו אלא בבית החופה כדאמרינן שאין שמחה אלא בחופה זולתי אם השמש מצרפן פירוש שמשמש כאן וכאן דאז מברכין ברכת חתנים ושהשמחה במעונו בכל בית ובית כדאמרינן לגבי זמון. וה"ר יחיאל מפריש כתב שאפילו אין השמש מצרפן כיון שהתחילו לאכול כולן ר"ל אותם של שאר בתים כשהתחילו אותם שבחופה כלם חשובים כא' לשמחה ומברכין כלן בכל בית ובית ברכת חתנים ושהשמחה במעונו כיון שאוכלין מסעודה שתקנו בשביל החופה וכן נראה עקר.
ברכת אירוסין בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין בא"י מקדש ישראל. ויש שחותמין מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין וטעות הוא בידם דאין קדושת ישראל תלויה בזה. ובגמרא בגרסאות המדויקות כן הוא מקדש ישראל לבד. וכן העידו שהרי"ף כתב בכתב ידו מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין ואחר כך מחקו וכתב מקדש ישראל לבד וכן כתב הרמב"ם וכן כתב רבינו האיי בתשובה גמרא הוא בידינו מקדש ישראל לבד וכן חותמין בשתי ישיבות מימות הראשונים עד עכשיו ותוספת זה שאתם מוסיפין גריעותא הוא שאין קדושת ישראל תלויה בכך וראוי לכם לחזור להלכה ולמנהג בהסכמת כלם ע"כ. ומה שאנו אומרי' התם והתיר לנו הנשואו' על ידי חופה וקדושין ומקדימין חופה לפי שהיא המתרת ר"ל החופה אשר אחר הקדושין.
ברכת בתולים כתב בעל הלכות גדולות ברוך אתה יי' אלדינו מלך עולם אש' צג אגוז בגן עדן שושנ' העמקי' בל ימשול זר במעין חתום על כן אילת אהבים שמרה בטהר' וחוק לא הפרה ברוך אתה יי' הבוחר בזרעו של אברהם אבינו ע"כ. ואולי שהגאונים תקנוה כי לא נמצא זה בתלמוד. ויש לברך אחר שמצא דם בתולים והר' נסים כתב כי צריכה כוס ואין לברכה בלא כוס ואם אין מצוי יין ישרה צמוקי' ויסחוט אותם ויברך עליו ואם לא ימצא מברך על השכר.
לברך בבית חתנים יש דינין חלוקין ואלו הן. א' יום ראשון של חופה. ב' כל ז' ימי החופה. ג' קודם החופה ומז' ועד שלשים ומל' ועד י"ב חדש. ד' יום שבת תוך ז' ימי החופה. ואלו הן דיניהם. יום ראשון לעולם מברכין כל ז' ברכות כלומר בסעודה א' אחר ברכת המזון ואפי' לא אכלו עד הלילה כתבו המפרשי' דכל סעודת יום ראשון מברכין ז' ברכות, ואם היא אלמנה ולא אכלו עד הלילה אין מברכין. כל ז' ימי החופה אחר שעבר יום אחד לבחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה אם יש שם פנים חדשות מברכין כל ז' ברכות כמו שכתבתי למעלה, ואם אין שם פנים חדשות מברכין בברכת המזון נברך אלהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ואחר בורא פרי הגפן יאמר ברכת אשר ברא ששון ושמחה וכו' ופנים חדשות נקראים שאוכלים שם אנשים שמרבים בשבילם שמחה ולא אכלו עדין שם אפי' היושבין בשעת החופה ואותו היום שבאו פנים חדשות בכל הסעודות מברכי כמו ביום ראשון ואם באו בלילה מברכין בלילה ולמחרתו וכן כתבו הגדולים וי"מ דאינם נקראים פנים חדשות אם היו שם בשעת החופה אפילו לא אכלו שם עדין, והראשון תפס הרא"ש עקר וכן כתב הרמ"ה. אחר שעברו ז' ימי החופה עד תשלום שלשים יום אם באו פנים חדשות בין אמר שבא מחמת חופה בין אמר שלא בא מחמת חופה מברכין שהשמחה במעונו. משלשים ועד שנה אם אמר שבא מחמת חופה מברכי' שהשמחה במעונו ואי לא לא. וקודם החופה מברכין שהשמחה במעונו מכי ראמו שערי באסיתא י"מ מכי השליכו שעורים לשרות לקלוף לעשות שכר בשביל החופה ויש מפרשים שהיו זורעים שעורים בעציץ נקוב ומביאין אותם לפני החתן והכלה לומ' פרו ורבו כאלו כל זה פשוט בכתובו'. מה שאמרו דמברכין שהשמח' במעונו מכי ראמו שערי באסיתא ה"מ לדידהו דמקדשי מעיקרא וכבר התחילו השמחה אבל אנן דלא מקדשין רובא דעלמ' עד יום הנשואין לא מברכין שהשמחה במעונו. שבת תוך ז' ימי החופה הוי כפנים חדשות ומברכין ז' ברכות וכן כתבו המפרשים וכן במדרש דמקרי פנים חדשות. וכתב הרא"ש כי מברכין אותם בסעודת היום אף על פי שברכן בלילה דכבוד יום עדיף והוי כפני' חדשות אחרים. ויש מקומות שנהגו בשבת אחר תפילת שחרית כשמלוין החתן כל הקהל עד ביתו אומרים ז' ברכות ואומרים הטעם מפני שלא היו רוב הקהל עד עתה וביום השבת נמצאים שם כלם ושאלו לרב האיי על מנהגם והשיב שאינו מנהג יפה אלא שאין איסור בדבר. י"א הא דמברכין ברכת חתנים כשבאו פנים חדשות דוקא לאחר סעודה ובמס' סופרי' נהגו רבותי' לומר בבקר ברכ' חתנים על הכוס בעשרה ובפני' חדשות כל ז' וכן בערב קוד' סעוד' מברכין אותה ע"כ ונהגו העם לברכן כל ז' כשיש פנים חדשות ואחר סעוד'. ברכת שהשמחה במעונו שמוסיפין בנברך שאכלנו משלו אינה צריכה עשרה כך כתבו המפרשים. ויש מן הגדולים שכתבו שאפילו ברכת אשר ברא וכולי צריכ' עשרה. ויש שכתבו שאין צריך עשרה דלא אמרו חז"ל שצריך עשרה אלא כשמברכין שבע' ברכות וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף ח.</h2>
ברכת חתנים שהיא ברכת נשואין פי' ז' ברכות מברכין אותן בבית חתני' ומברכין אותה בעשרה כל ז' כדלקמן וחתנים מן המנין פשוט בכתובות ובכמה דוכתי. ברכת חתנים טעונה כוס ואם לא נמצא יין מברך על השכר או דבר אחר שיברך עליו שנ"ב כך כתבו המפרשים. ברכת חתנים מברך תחלה סברי מרנן בא"י אמ"ה בפ"ה. בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו בא"י אמ"ה יוצר האדם בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה יי' יוצר האדם שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה יי' משמח ציון בבניה שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה יי' משמח חתן וכלה ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רנה דיצה אהבה ואחוה שלום ורעות מהרה יי' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלו' חופו' חתני' מחופת' ונערי' ממשתה נגינתם בא"י משמח החתן עם הכלה הודו ליי' כי טוב כי לעולם חסדו.
הא דמברכין בפתיחת אשר ברא אף על פי שסמוכה לחבירת' כמו שאמרו חז"ל משום שאומר אותה כל שבעה ימי החופה בפני עצמה אפי' ליכא פנים חדשות וכל האחרות אין פותחין בברוך לפי שסמוכו' לחברתן כמו שאמרו חז"ל דאין פותחין בברוך לכל ברכה הסמוכה לחברתה כך כתבו התוספו'. (ו)ואשר יצר שפותחת בברוך פר"ח דאינה חשובה סמוכה לחברתה כיון דאיכא מ"ד בגמר' דלא מברכין יוצר האדם אלא אחדא יצירה. וברכת יוצר האדם פותחת בברוך אף על פי שסמוכה לחברתה לשהכל לפי שברכת שהכל אינה באה אלא לגמול חסד על אסיפת העם ומשעת אסיפה היה להם לאומרה אלא שנהגו לסדרה על הכוס עם שאר ברכו'.
מן הדין הוא לברך ברכת המזון בכוס אחד ושבעה ברכות בכוס אחר כדאיתא דברכת המזון וקדוש' תרי מילי נינהו והן בכאן ולא נהגו כן אלא על כוס אחד דמאח' שאין נוהגין לברכן אלא בסעודה חושבין ברכת המזון וז' ברכות לדבר א' אבל בתוספות כתבו שאין אומרין על כוס של ברכת המזון ו' ברכות של חתן אלא מביאין כוס אחר ואחר שגמר ברכת המזון על כוס אחד לוקח כוס אחר ומברך עליו ששה ברכות של חתן וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ואומר עליו בורא פרי הגפן ואל יהי קשה בעיניך שאין אומרין בורא פרי הגפן על כוס של ששה ברכות כדאמרינן [פסחים ק"ג ע"ב] רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך וכן המנהג בכמה מקומות וסמכו על ההיא דאיתא כשקדש עליו היום והיה עומד בסעודה שאומר על כוס א' ברכת מזון ועל השני קדוש כמו שכתבתי בקדוש בדין אם התחיל לאכל בערב שבת וכו'.
<h2>דף יז.</h2>
אסור להסתכל בפני כלה אפילו שבעת ימי החופה דלית הלכתא כרבי יוחנן דאמר דמותר כדי לחבבה פשוט בכתובות. יש מפרשים שכתבו דכל שבעה אסור אבל יום ראשון שהוא עקר החבוב אצל בעלה מותר דאם לא כן מי יעיד שיצאת בהינומא. ורוב הפוסקים הסכימו דאסור אפילו יום ראשון ואפילו שעה אחת כיון שרואין ההינומא שנוהגין לבתולה לעשות וראו שעשו אותה ואומרים זו של פלוני' כלה היא היינו עדות אי נמי ראיית ההינומא אפילו כשהי' עליה או פריעת ראש אין זה הסתכלות פניה וכן נראה עקר וכן כתב הרב רבינו אשר.
מעבירין המת מלפני הכלה כי מצות הכנסת כלה גדולה פשוט בכתובות וכן בשאלתות דרב אחאי וכן כת' הרמב"ן. והרמב"ם כת' מת וכלה מניח הכלה ומתעסק במת וכן הוא אומר לב חכמים בבית אבל.
מבטלין תלמוד תור' להכניס כלה לחופ' פשוט במגלה ובכתובו'.
<h2>דף נו.</h2>
כתב הרמב"ם לא תנשא האשה עד שתטהר ואין מברכין ברכת חתנים עד שתטהר ואם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך והתוספות נחלקו עליו וכתבו דמותר אפילו היא נדה וכן נהגו העולם ומכל מקו' לדברי כלם אם כנסה הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים.
<h2>דף נז.</h2>
טופס כתובה דמירכסא מה דהות קדמנא בכך וכך (בשבח) [בשבת] וכו' למנין שאנו מונין וכו' איך פלוני בר פלוני אתא קדמנא ואמר לנא פלונית בת פלוני הוה נסיבת לי לאנתו מן קדמת דנא וכדו אירכסת כתובתה דהות כתיבה לה מההו' יומא דאינסבא כהלכת בנת ישראל דמתנסבן לגוברי' יהודאין בקדושי' ובכתובה ואמרי רבנן דאסור לבר ישראל לאשתהויי אנתתא בלא כתובה ואפילו שעה חדא כתיבו לה כתובתא אחריתי בחדיקה דכתובתה ובכן כתיבנא לה השתא כתובתא דא חילופי כתובתא קמיתא איך פלוני בר פלוני אמר לה להדא פלניתא בת פלוני הוי לי לאנתו כדת משה וישראל וכו' כמו שהוא בשאר כתובות.
<h2>דף סג:</h2>
האשה שאומרת מאיס עלי רבו הדעות רשב"ם והרמב"ם כתבו שכופין אותו מיד לגרש שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה. וכתבו עוד שנוטלת בלאותיה בין נכסי (צון) [צאן] ברזל ובין נ"מ והרא"ש ור"ת כתבו דלעולם אין כופין אותו לגרש וכן היא המסקנא ומשום הכי יש ליזהר שלא לכוף וכל הכופה כאלו מרבה ממזרים בישראל בד"א בטענת מאיס עלי אבל לא במורדת. האשה המורדת על בעלה מתשמיש המטה הרבה תקנות נתקנו בה בתחלה תקנו לה חכמי המשנ' שיפחתו לה מכתובתה ז' דינרי' בשבוע עד כדי כתובתה ואז יוציאנה בלא כתובה ואפילו ישמש עמה במרדה יפחות לה כיון שבעל כרח' הוא ועוד תקנו שישלחו ב"ד שתחזור בה לא חזרה מכריזין עליה ד' פעמי' בד' שבתו' זו אח' זו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות פלוני' מורדת על בעלה לא חזרה בה שולחין לה הוי יודעת שאפילו כתובתיך מאה מנה תפסידה ותתגרש ועוד הוסיפו לתקן שימתינו לה י"ב חדש ואז יגרשנה אם ירצה בלא כתובה אבל אם בא לגרשה תוך השנה צריך שיתן לה כתובתה ובתוך השנה אינו נותן לה מזונות ומעשה ידיה לבעלה אבל נוטל פירותיה ויורשה אם תמות וחייב בפדיונה וקבורתה. וכשיוצאה לאחר השנה אין לה מנה ולא מאתים ולא תוספת ולא בגדים שקנה לא יפשוט מעליה. ונכסי צאן ברזל שהכניסה הם שלו ואם הן מטלטלין מה שתפשה מהם אין מוציאין מידה ומה שלא תפשה אין נותנין לה ונכסי מלוג ברשותה הן ונוטלתן. והאי תקנתא איתא בין אומרת בעינא ליה ומצערנא ליה שאינה מבקשת להתגרש מיד בין אומר' מאיס עלי ומבקשת שיגרשנ' מיד בלא כתובה ע"כ.
